פסק-דין בתיק ת"א 15810-02-09

רקע עובדתי

ענין לנו בתביעה לפינוי הנתבעים מדירה ברחוב כצנלסון 11/6ג, אור יהודה (להלן - הדירה) ולתשלום דמי שימוש ראויים בגין החזקתם בדירה.

בפתח פסק הדין אשוב ואפרט אופן השתלשלות ניהול ההליכים בתיק זה, כפי שפורטו הדברים כבר בהחלטתי מיום 10.10.11.

בתיק זה התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה ביום 3.11.10. הנתבעים לא התייצבו לישיבה זו של בית המשפט. מי שהתייצב לדיון בשמם היה מתמחה ממשרד ב"כ הנתבעים. בהחלטתי שניתנה בסיומו של הדיון נאמר, כי אילו היו הנתבעים מתייצבים לדיון כפי שנדרשו לעשות בהזמנה לדיון שנמסרה להם, היה ניתן לעשות כבר אז בירור ראשוני של העובדות. הנתבעים מצידם בחרו לפעול בניגוד לאמור בהודעת בית-המשפט מיום 3.8.10, ולא התייצבו באופן אישי לדיון הנ"ל.  בנסיבות אלו, נאלצתי לקבוע מועד  לישיבת קדם משפט נוספת ליום 11.11.10 בשעה 11:30. יצויין, כי  דיונים אלו התקיימו לאחר שפסק דין שניתן בתיק בהעדר הגנה ביום 4.11.09, בוטל.

לדיון שנקבע ליום 11.11.10 התייצב הנתבע 1 בלבד. הנתבעת 2 עדיין נמנעה מלהתייצב. בהחלטתי שניתנה בסיומו של אותו דיון חייבתי את הנתבעים בתשלום הוצאות עקב אי התייצבותם לדיון שהיה אמור להתקיים ביום 3.11.10, כאמור לעיל. במאמר מוסגר יצויין, כי לדברי עו"ד פורת, טרם שולמו הוצאות אלו עד לדיון שהתקיים ביום 10.10.11.

ביום 13.2.11 הוריתי על סדר הגשת ראיות הצדדים כאשר נקבע מועד לישיבת קדם משפט נוספת ליום 4.7.11. התובעים הגישו תצהיריהם במועד שנקבע. הנתבעים פנו בבקשה לקבלת אורכה וזו ניתנה להם בהחלטתי מיום 23.5.11. אורכה זו לא הספיקה ונתבקשה אורכה נוספת, ובסופו של דבר הוגש גם תצהיר ע"ר של הנתבע 1.

בדיון שהתקיים בפני ביום 4.7.11 נקבע מועד להוכחות ליום 10.10.11 בשעה 13:30 . דא עקא, בשעות הצהרים של יום הדיון הועלתה למערכת הממוחשבת בקשת הנתבעים לדחיית הדיון. נאמר בבקשה, כי הנתבע 1 אינו חש בטוב. לא צורף לבקשה אישור רפואי כלשהו המאשר טענה זו. לפיכך, קבעתי בהחלטתי כי הטענות תידונה בדיון שיתקיים במועדו.

לדיון ביום 10.10.11 התייצב, בסופו של דבר, רק ב"כ הנתבעים, בעוד שאיש מהנתבעים לא התייצב. הדיון החל בשעה היעודה ונדחה על ידי למשך שעה על מנת לאפשר התייצבות הנתבעים או מי מהם. גם לאחר דחייה זו איש מהנתבעים לא התייצב. בנסיבות אלו, הוריתי כי הדיון יתקיים בהעדרם של הנתבעים.

ב"כ הנתבעים ויתר על חקירה נגדית של המצהיר מטעם התובעת, מר אריה יהודה. לפיכך החלו הצדדים בסיכום טענותיהם. ב"כ התובעת סיכם טענותיו בעל פה במהלך הדיון. לבקשת ב"כ הנתבעים ניתנה לו ארכה להגשת סיכומים בכתב. לאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה של ב"כ התובעת.

טענות התובעת

התובעת הינה בעלים של הדירה. עפ"י הסכם שכירות מיום 3.2.08 (להלן - הסכם השכירות) השכירה התובעת את הדירה למנוח יעקב דעבול ז"ל, דודו של הנתבע 1 (להלן - המנוח). המנוח הלך לעולמו ביום 4.12.08.

הנתבעים, אחיינו של המנוח ואשת האחיין, פלשו לדירה והם מחזיקים בה ללא הסכמת התובעת. בקשתם של הנתבעים להכיר בהם כדיירים ממשיכים, שנכנסו בנעלי המנוח, נדחתה על ידי התובעת.

בנסיבות אלו עותרת התובעת לפינוים של הנתבעים מהדירה ולחיובם בתשלום דמי שימוש ראויים בגין החזקתם בדירה.

טענות הנתבעים:

הנתבעים ובני משפחתם מחזיקים בדירה ונוהגים בה מנהג בעלים משנת 1968. זכותם של הנתבעים בדירה איננה מכוחו של המנוח וכדיירים ממשיכים שלו. בעלת הזכויות בדירה היתה המנוחה נג'יה דעבול ז"ל, סבתו של הנתבע 1 (להלן - המנוחה). הנתבעים זכאים להחזיק בדירה כיורשיה של המנוחה.

פנייתם של הנתבעים לתובעת בבקשה להכיר בהם כדיירים ממשיכים של המנוח נעשתה ללא התייעצות מוקדמת עם עורך דין ומחמת חוסר ידיעה של זכויותיהם החוקיות.

הנתבע 1 ובני משפחתו נהגו להתגורר בדירה עוד בימי חייה של המנוחה עד לפטירת המנוחה. לאחר פטירת המנוחה המשיך הנתבע 1 להתגורר בדירה ביחד עם אשתו וילדיו.

דיון והכרעה

משלא התייצב הנתבע 1 לדיום ביום 10.10.11, ובכך שלל מב"כ התובעת את ההזדמנות לחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהירו, דין תצהירו של הנתבע 1 להימחק. ממילא אין כל ראיה התומכת בטענותיו העובדתיות בדבר מגוריו לאורך שנים בדירה. כך גם אין כל ראיה בתיק, התומכת בטענות הנתבעים, כי המנוח אנאלפבית, ולא הבין כלל את האמור בהסכם השכירות, עליו חתם בשנת 2008, באופן השולל כל תוקף מהסכם זה.

מאידך המנעותו של ב"כ הנתבעים לחקור בחקירה נגדית את עד התובעת מצדיקה קבלת כל האמור בתצהירו. טענה עובדתית מרכזית, שלא נסתרה על ידי הנתבעים, מצויינת בתצהירו של עד התובעת, מר אריה יהודה, ולפיה פלשו הנתבעים לדירה רק בחודש דצמבר 2009, כשנה לאחר פטירתו של המנוח.

סימוכין למסקנה, כי הנתבעים לא התגוררו ברציפות בדירה ניתן למצוא בהליכים, שננקטו על ידי הנתבע 1 בפני בית משפט זה בת"א 2499/03. המדובר בתביעה לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים, שהוגשה על ידי הנתבע 1 ביום 13.3.03. בכתב התביעה צויינה כתובת אחרת ככתובתו של הנתבע 1. אותה כתובת - רח' מוהליבר 22, יהוד - מצויינת ככתובת מגורי הנתבע 1 על מוצגים שונים שהוגשו במסגרת אותם הליכים, כגון: הודעת הנתבע 1 במשטרה מיום 18.4.02, תעודת חדר מיום מיום 18.4.02, רשיון הנהיגה של הנתבע 1 ועוד.